אב טיפוס

הטענה לפיה "כדי להרוויח כסף צריך להוציא כסף" באה לידי ביטוי ומוכיחה את נחיצותה במלואה, כאשר מגיע היזם לשלבי בניית אב טיפוס.

גישות שונות
כבר כשהמוצר נמצא בתהליכי פיתוח, על היזם לנקוט עמדה באשר לאופן בו הוא מתכוון למצות ממנו את הרווחים הכלכליים המקסימאליים. למעשה, מדובר בגיבוש אסטרטגיה, תכנית פעולה שתאפשר למוצר להתממש. על כן, חלק מן היזמים בוחרים למכור לחברה עסקית את הרעיון כנגד תשלום חד פעמי, אחרים מעדיפים לפצוח במסע של גיוס משקיעים שינגסו נתח ברווחים העתידיים כאשר הפיתוח יועבר לידיה של חברה עסקית, ויש מי שיעדיף לצעוד את כל הדרך עד תומה, החל מגיוס המשקיעים, דרך הקמת חברה, וכלה בפיתוח המוצר,ייצורו ושיווקו.

מה בעצם ההבדל בין מודל לאב טיפוס?
בעוד מודל הוא דגם מוקטן הממחיש ויזואלית את המוצר העתידי, אך נטול פונקציות תפעוליות או מוגבל בהן, הרי שמבחינות רבות אב טיפוס מהווה מוצר סופי לכל דבר, המוכתר כראשון מסוגו.
עם זאת, על אף ההבדלים המהותיים בין השניים, הרי שמבחינת משרד רשם הפטנטים לא מתנה את רישום הפטנט בהצגת אב טיפוס פועל, כך שאת שלב רישום הפטנט ניתן לבצע הרבה לפני שבידיו של היזם מוצר סופי.

שתי ציפורים במכה טכנולוגית אחת
יש לזכור, כי אחת הסיבות המרכזיות לבנייתו של אב טיפוס היא האפשרות הנפתחת בפני המפתחים לבצע שיפורים, תיקונים ושכלולים, תודות להבנה העמוקה יותר שדגם מוחשי מאפשר. למעשה, הרעיונות הטובים ביותר צצים לא פעם דווקא תוך כדי עשייה ולא בתהליכי התכנון. נוסף על כך, כאשר מורכב אותו דגם ראשוני, המאפשר בעצם בדיקת היתכנות, עשויות להופיע דילמות שלא נלקחו בחשבון ואף מכשולים שאי אפשר היה לחזות מראש, ובעת הניסיונות לפתור אותם נתקלים בפתרונות טכנולוגיים שגם הם נכללים ברישום הפטנט.

כבר לא רעיון מופשט
בייצור המוני מושקע כסף רב, על כן בנייתו של אב טיפוס עובד, כזה שיהווה מוצר סופי לכל דבר, הוא הכרחי למניעתה של השקעה כושלת.
תקופת פיתוח המוצר היא פרק הזמן בו ניתן לבצע טעויות, לקיים ניסויים, לשנות ולשפר, וכמובן: להשיג את התקנים המתאימים לשם ייצור סופי.

כאשר כל אלו מבוצעים על הצד הטוב ביותר, פוחתים הסיכויים שיצוצו תקלות בעת הייצור, וכתוצאה מכך גוברים הסיכויים שקליטתו של המוצר בשוק תהיה מהירה.
על מנת להציג מוצר בפני משקיעים עומדות בפני היזם מספר אפשרויות: הראשונה שבהן היא הדמיה ממוחשבת, הממחישה את העיצוב הוויזואלי של המוצר ואת הפונקציות שהוא ממלא, בין היתר על ידי הטמעתו בסביבת השימוש העתידית שלו. העלויות הכספיות המושקעות בהדמיה ממוחשבת הן נמוכות יחסית וזמן הביצוע קצר, וניתן לבצע הדמיה שכזו סמוך לשלב הפיתוח של הפטנט.

כמובן, האופציה האידיאלית היא הצגתו של אב-טיפוס מלא, כלומר: דגם פועל, המאפשר למשקיע התרשמות עמוקה מן המוצר. האפשרות לחוות אותו הן ברמה האסתטית והן ברמה התפעולית, מקדמות מאוד את המוצר לשלבים הסופיים, קרי: פס הייצור. המשקיע נוכח כי מדובר במוצר שניתן להוציא אל השוק תוך זמן קצר ובעלויות נמוכות יותר, וההשלכות הכלכליות הללו קוסמות לו ומזרזות את התהליך.